פנג שואי, סיפור הצלחה - נגינה ושינה 

מפעם לפעם אביא לפניכם סיפורי ייעוצים. כמובן שלא אוכל לחשוף שום פרטים מזהים, אך התוצאות הן אמת לאמיתה. אולי כך גם תוכלו לגלות את עוצמת הכלי הזה ששמו פנג שואי. 

 פעם אחת הייתה אישה צעירה. בסיפור הזה אקרא לה נועה (שם בדוי לחלוטין) והיא חיה לבדה בבית ישן נושן. אולי כבן מאה שנה. דירתה בקומה שנייה נגזרה מתוך דירה גדולה יותר והיא למעשה חדר אחד, עם תוספות. התקרה גבוהה עד מאד ולכן נבנתה גלריה מעץ תמוכה על קורות ברזל על כרבע משטח חדר המגורים היחיד. הכניסה לדירונת היא בפרוזדור לא רחב מדי והוא מהווה את המטבח. מעל חדר האמבט יש "בוידם" בנוי, גובהו כמטר וחצי, והגלריה נושקת לפתחו.

היא התקשרה אלי נחרצת, בעקבות פתקים שתליתי לפני שנים על לימוד פנג שווי. היא בקשה ייעוץ. תמהתי ממי קיבלה עלי המלצה והיא ענתה שיש לה חוש ואין לה ספקות לגביי. למען האמת עוד לא הייתי וותיקה ואני הייתי עם ספקות בקשר ליכולותיי. אך כמובן שנפגשנו ושוחחנו ארוכות. נועה הייתה בצרות רבות. ראשית היא אובחנה כמה שנים קודם לכן כחולת מנייה דפרסיה, היא לא הצליחה להחזיק בשום משרה, וגם בזוגיות היו מיני אסונות.

מחלה זו היא בעייתית ביותר – יש לה (כשמה) שני מופעים: האחד פרצי התלהבות ושמחה תחושות של אופוריה ואומניפוטנטיות, ובשוך המנייה, מגיעה הדפרסיה, המוכרת יותר, אז צולל החולה לתהומות של ייאוש, חוסר תפקוד ועד רצון אובדני. הטיפול התרופתי "מאזן" את שני המופעים, אך פעמים רבות המחיר הוא בינוניות חסרת שמחת חיים והחולים מיואשים גם מפתרון זה.

נועה הבינה היטב את מצבה. היא תיארה בפני ללא כחל וסרק את שלל המצוקות שלה באינטליגנטיות ובפתיחות מרשימה. לא היו הרבה חיוכים בשיחה זו. התבוננתי בכלי נגינה גדול יפהפה שעמד בפינת החדר ושאלתי עליו, היא אמרה לי שלעיתים היא מנגנת עליו. הייתי עצובה עבורה ומאד רציתי לעזור.

 בייעוץ אנו חייבים את גיל הבית, שכן התבנית החשובה שאנו עובדים איתה (פורמולת הכוכב המעופף)  מבססת את המפה על פי גיל הבית והחזית האנרגטית שלו.

לא הצלחנו לאתר מה גיל הבית, אף שכן לא ידע בוודאות וכדי להוסיף על צרותי שלי, הבית עמד בפינת שני רחובות. כלומר שקשה לבחור את החזית האנרגטית שלו.

הלכתי הביתה, וחרשתי את הנתונים שהיו בידי, בודקת כמה מפות, למען האמת 4 ! לא פחות. שתיים נשללו ונותרו שתי מפות שתלויות בגיל הבניין. מתוך עבודתי במשרד אדריכלות שנים רבות הערכתי את תקופת הבנייה אך עדין לא הייתי בטוחה.

 הגעתי לנועה עם השרטוטים והמפות האנרגטיות ושטחתי בפניה את ההצעה שלי. אינני יודעת איך היה לי האומץ אך נועה לא התרגשה יותר מדי.

"את מבינה" אמרתי לה, "אם הבית נבנה בזמן שאני מעריכה שהוא נבנה, אז המקום הממוזל ביותר בדירה נמצא באמבטיה ובבוידם שמעליה." לקחתי אויר ואמרתי עוד: "זה המקום הכי טוב לישון בו, זה המקום שיחזק אותך." עד עתה הגלריה שימשה את נועה לשינה והבוידם שימש כארון בגדים. בגלריה הייתה על פי אותה מפה אנרגיה של "מים", אחד מסוגי הצ'י שמסמל מעמקים ופחדים. כלומר עוד לפני שיש לי מפה נכונה אני רואה שהיא ישנה על מקום "צף". אפילו 4 תמיכות לא היו לגלריה. תוספת לא ראויה לטלטלות הפסיכולוגיות שגורמת המחלה, העצמה מיותרת של פחדים וייאוש כשל אדם שטובע במים.

בצער אמרתי לה "אם היית יכולה לישון באזור שבו חדר האמבטיה והיית מרגישה בו טוב אזי גם היינו יודעים בוודאות שהמפה נכונה ועל פי זה גם ליישם את שאר התיקונים והפתרונות לדירה."

"מה הבעיה היא ענתה? אני אעביר את המזרון לבוידם ואנסה." "ואת כלי הנגינה שלך תעבירי לגלריה" עניתי, "ונדבר בקרוב". הנגינה מתאימה ליסוד המים – היא מצטרפת לאנרגיה זו בצורה חיובית, זו העמקה בעולמות המוזיקה והדמיון, והגעה לאיכויות מדהימות. אנרגיית המים גם מסמלת קריירה.

 לאחר כשבועיים נפגשנו. היא אכן העבירה את המזרון ודיווחה: "אני ישנה מעולה, אני מרגישה טוב ומחוזקת. הנגינה שלי השתפרה כל כך מאז אני מנגנת בגלריה". אם כך, עניתי, הבא נתקדם עם כל השאר. עברנו על כל הדירה והסברתי את כל הפתרונות והשינויים שאפשר לעשות בדירה הקטנטנה שלה.

לאחר כמה שבועות דיברנו שוב, היא מצאה עבודה והחזיקה בה והביעה תקווה שתוכל להתמיד בה. גם הרגישה מחוזקת בנשיותה ובערך העצמי שלה.

אני חושבת שהייתי יותר מאושרת ממנה...